מתי 18:1-35
יח בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִגְּשׁוּ הַתַּלְמִידִים אֶל יֵשׁוּעַ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: ”מִיהוּ אֵפוֹא הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם?”+
2 אָז קָרָא אֵלָיו יֶלֶד, הֶעֱמִיד אוֹתוֹ בֵּינֵיהֶם
3 וְאָמַר: ”אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אִם לֹא תִּשְׁתַּנּוּ וְתִהְיוּ כִּילָדִים,+ לֹא תִּכָּנְסוּ לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם.+
4 לָכֵן מִי שֶׁיַּשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ וְיִהְיֶה כַּיֶּלֶד הַזֶּה, הוּא הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם;+
5 וְכָל הַמְּקַבֵּל יֶלֶד אֶחָד כָּזֶה מִתּוֹךְ כָּבוֹד לִשְׁמִי, מְקַבֵּל גַּם אוֹתִי.
6 אַךְ כָּל הַמַּכְשִׁיל אֶחָד מִן הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה הַמַּאֲמִינִים בִּי, מוּטָב לוֹ שֶׁיִּתָּלוּ רֵחַיִם שֶׁל חֲמוֹר* עַל צַוָּארוֹ וְיֻטְבַּע בִּמְצוּלוֹת יָם.+
7 ”אוֹי לָעוֹלָם עַל שׁוּם הַמִּכְשׁוֹלִים שֶׁבּוֹ! כַּמּוּבָן, מִן הַהֶכְרֵחַ שֶׁיָּבוֹאוּ הַמִּכְשׁוֹלִים, אֲבָל אוֹי לָאִישׁ שֶׁהַמִּכְשׁוֹל בָּא דַּרְכּוֹ!
8 אִם יָדְךָ אוֹ רַגְלְךָ מַכְשִׁילוֹת אוֹתְךָ, כְּרֹת אוֹתָן וְהַשְׁלֵךְ אוֹתָן מִמְּךָ.+ מוּטָב לְךָ לָרֶשֶׁת חַיִּים כְּבַעַל מוּם אוֹ כְּפִסֵּחַ מֵאֲשֶׁר לִהְיוֹת מֻשְׁלָךְ עִם שְׁתֵּי יָדַיִם אוֹ שְׁתֵּי רַגְלַיִם לְאֵשׁ עוֹלָם.+
9 וְאִם עֵינְךָ מַכְשִׁילָה אוֹתְךָ, עֲקֹר אוֹתָהּ וְהַשְׁלֵךְ אוֹתָהּ מִמְּךָ. מוּטָב לְךָ לָרֶשֶׁת חַיִּים עִם עַיִן אַחַת מִלִּהְיוֹת מֻשְׁלָךְ לְאֵשׁ גֵּיהִנּוֹם* עִם שְׁתֵּי עֵינַיִם.+
10 הִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא תָּבוּזוּ לְאֶחָד מִן הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה, כִּי אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם שֶׁהַמַּלְאָכִים שֶׁלָּהֶם בַּשָּׁמַיִם רוֹאִים תָּמִיד אֶת פְּנֵי אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם.+
11 *——
12 ”מָה דַּעְתְּכֶם? אִם יֵשׁ לְאִישׁ מֵאָה כְּבָשִׂים וְיֹאבַד אֶחָד מֵהֶם,+ הַאִם לֹא יַעֲזֹב אֶת הַתִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה עַל הֶהָרִים וְיֵלֵךְ לְחַפֵּשׂ אֶת הָאוֹבֵד?+
13 וְאִם יִמְצָא אוֹתוֹ, אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, יִשְׂמַח עָלָיו יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עַל הַתִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה שֶׁלֹּא אָבְדוּ.
14 כָּךְ גַּם אָבִי* שֶׁבַּשָּׁמַיִם אֵינוֹ חָפֵץ שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד מִן הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה יְאַבֵּד אֶת חַיָּיו.+
15 ”אִם יֶחְטָא לְךָ אָחִיךָ, לֵךְ וְהַעֲמֵד אוֹתוֹ עַל טָעוּתוֹ* בֵּינְךָ וּבֵינוֹ לְבַד.+ אִם יַקְשִׁיב לְךָ, קָנִיתָ לְךָ אֶת אָחִיךָ.+
16 אֲבָל אִם לֹא יַקְשִׁיב, קַח אִתְּךָ עוֹד אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם כְּדֵי שֶׁלְּפִי עֵדוּתָם שֶׁל שְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה עֵדִים יִקָּבַע כָּל עִנְיָן.+
17 אִם לֹא יַקְשִׁיב לָהֶם, פְּנֵה אֶל הַקְּהִלָּה. וְאִם לֹא יַקְשִׁיב גַּם לַקְּהִלָּה, שֶׁיִּהְיֶה לְךָ כְּגוֹי+ וּכְמוֹכֵס.+
18 ”אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, כָּל מָה שֶׁתֶּאֶסְרוּ עַל הָאָרֶץ יִהְיֶה מָה שֶׁכְּבָר נֶאֱסַר בַּשָּׁמַיִם, וְכָל מָה שֶׁתַּתִּירוּ עַל הָאָרֶץ יִהְיֶה מָה שֶׁכְּבָר הֻתַּר בַּשָּׁמַיִם.
19 עוֹד אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, כָּל דָּבָר בַּעַל חֲשִׁיבוּת שֶׁשְּׁנַיִם מִכֶּם עַל הָאָרֶץ יְבַקְּשׁוּ פֶּה אֶחָד, יִנָּתֵן לָהֶם מֵאֵת אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם.+
20 כִּי בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ שְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה נֶאֱסָפִים בִּשְׁמִי,+ שָׁם אֲנִי בֵּינֵיהֶם”.
21 נִגַּשׁ אֵלָיו פֶּטְרוֹס וְשָׁאַל אוֹתוֹ: ”אֲדוֹנִי, כַּמָּה פְּעָמִים עָלַי לִסְלֹחַ לְאָחִי אִם יֶחְטָא לִי? עַד שֶׁבַע פְּעָמִים?”
22 הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ: ”אוֹמֵר אֲנִי לְךָ, לֹא עַד שֶׁבַע פְּעָמִים אֶלָּא עַד שִׁבְעִים וָשֶׁבַע.+
23 ”מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם דּוֹמָה אֵפוֹא לְמֶלֶךְ שֶׁרָצָה שֶׁעֲבָדָיו יַחְזִירוּ לוֹ אֶת חוֹבוֹתֵיהֶם.
24 כְּשֶׁהֵחֵל לִגְבּוֹת אֶת הַחוֹבוֹת, הוּבָא לְפָנָיו אִישׁ שֶׁהָיָה חַיָּב לוֹ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכָּרִים.*
25 אַךְ כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְשַׁלֵּם, צִוָּה אֲדוֹנוֹ לִמְכֹּר אוֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ כְּדֵי שֶׁיְּשֻׁלַּם הַחוֹב.+
26 כָּרַע הָעֶבֶד עַל בִּרְכָּיו, הִשְׁתַּחֲוָה לוֹ וְאָמַר: ’הֱיֵה סַבְלָן אִתִּי וַאֲשַׁלֵּם לְךָ אֶת הַכֹּל’.
27 נֵעוֹרוּ רַחֲמֵי הָאָדוֹן, וְהוּא שִׁלֵּחַ אֶת הָעֶבֶד וּבִטֵּל אֶת חוֹבוֹ.+
28 כְּשֶׁיָּצָא הָעֶבֶד הַהוּא מָצָא אֶת אֶחָד מֵחֲבֵרָיו הָעֲבָדִים שֶׁהָיָה חַיָּב לוֹ מֵאָה דִּינָרִים.* הוּא תָּפַס אוֹתוֹ וְהֵחֵל לַחְנֹק אוֹתוֹ בְּאָמְרוֹ: ’שַׁלֵּם אֶת מָה שֶׁאַתָּה חַיָּב’.
29 כָּרַע חֲבֵרוֹ הָעֶבֶד עַל בִּרְכָּיו וְהִתְחַנֵּן אֵלָיו: ’הֱיֵה סַבְלָן אִתִּי וַאֲשַׁלֵּם לְךָ’.
30 אֶלָּא שֶׁהוּא לֹא הִסְכִּים, וְאַף הָלַךְ וְגָרַם לְכָךְ שֶׁיַּשְׁלִיכוּהוּ לְבֵית הַסֹּהַר עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם אֶת חוֹבוֹ.
31 כְּשֶׁרָאוּ חֲבֵרָיו הָעֲבָדִים אֶת מָה שֶׁקָּרָה, חָרָה לָהֶם הַדָּבָר מְאוֹד, וְהֵם הָלְכוּ וְסִפְּרוּ לַאֲדוֹנָם אֶת הַכֹּל.
32 אָז זִמֵּן אוֹתוֹ אֵלָיו אֲדוֹנוֹ וְאָמַר לוֹ: ’עֶבֶד רָשָׁע, כְּשֶׁהִתְחַנַּנְתָּ אֵלַי בִּטַּלְתִּי לְךָ אֶת כָּל הַחוֹב הַהוּא.
33 הַאִם לֹא הָיִיתָ צָרִיךְ גַּם אַתָּה לְרַחֵם עַל חֲבֵרְךָ הָעֶבֶד כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי רִחַמְתִּי עָלֶיךָ?’+
34 וּבְזַעֲמוֹ מָסַר אוֹתוֹ אֲדוֹנוֹ לַסּוֹהֲרִים עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם אֶת הַחוֹב כֻּלּוֹ.
35 כָּךְ גַּם אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם יִנְהַג בָּכֶם+ אִם לֹא תִּסְלְחוּ אִישׁ לְאָחִיו בְּכָל לְבַבְכֶם”.+
הערות שוליים
^ כלומר, אבן רחיים שחמור מסובב אותה.
^ או אולי ”אביכם”.
^ מילולית, ”והוכח אותו”.
