אחות ססיליה אלווארס מארגנטינה סובלת כל חייה מבעיות בריאות קשות.‏ את הניתוח הראשון שלה היא עברה ב־18 במאי 1994,‏ כשהייתה בת 16 יום בלבד.‏ רופאים בארגנטינה תיקנו מומים מולדים בעמוד השדרה שלה ובקרומי חוט השדרה.‏ מאז אותו יום מלפני 25 שנה נאלצה ססיליה לעבור 42 ניתוחים נוספים,‏ רובם בשנות ילדותה.‏ הניתוח האחרון שלה התבצע מוקדם יותר השנה לתיקון הירך השמאלית שלה.‏ בדומה לכל שאר הניתוחים שעברה,‏ גם הניתוח הזה התבצע בהצלחה ללא עירוי דם.‏

ססיליה אומרת:‏ ”‏זה מאוד מלחיץ כשהגוף שלך עובר כל כך הרבה ניתוחים וטיפולים”‏.‏ אך היא משתדלת לשמור על גישה חיובית ונשענת על יהוה.‏ מלבד זאת,‏ היא והוריה התומכים עושים כל מאמץ לפעול על־פי המלצות הרופאים.‏ ”‏מרכיב עיקרי בהצלחת הניתוחים היה להכין את הגוף שלי מראש”‏,‏ מסבירה ססיליה.‏ ”‏למשל,‏ לקחתי ברזל וחומצה פולית,‏ עברתי טיפול באריתרופואיטין והקפדתי על תזונה עשירה בברזל כדי להגביר את ייצור כדוריות הדם האדומות”‏.‏

באשר לצוות הרפואי שטיפל בה לאורך השנים,‏ מציינת ססיליה:‏ ”‏אני כל כך מעריכה את העבודה שלהם,‏ לא רק כי הם הצילו את חיי,‏ אלא גם כי הם כיבדו את החלטתי לא לקבל עירויי דם”‏.‏

גם אנשי הצוות הרפואי שטיפלו בססיליה הביעו רגשות דומים כלפיה וכלפי האחים שעזרו לה.‏ להלן דבריו של ד״ר ארנסטו ברסוסקי,‏ לשעבר ראש מחלקת פתולוגיית עמוד השדרה בבית החולים לילדים על שם חואן פ.‏ גראהן בבואנוס איירס,‏ אשר היה מעורב בכמה ניתוחים גדולים שעברה ססיליה בעמוד השדרה:‏ ”‏לאורך ההיכרות שלי עם ססיליה תמיד התרשמתי מהנחישות שלה ומהיכולת שלה להסביר בבירור את אמונתה.‏ היו לנו שיחות רבות.‏ הייתי מסביר לה מה אני עומד לעשות ומבטיח לה שלא ייתנו לה עירוי דם”‏.‏

ד״ר סוזנה סירוזי,‏ עורכת דין וחברה בוועדת הביואתיקה בבית החולים לילדים על שם חואן פ.‏ גראהן,‏ אומרת:‏ ”‏תמיד היה שיתוף פעולה מצוין בין עדי־יהוה לקהילה הרפואית.‏ עקב מגעינו עם עדי־יהוה שמנו לנו למטרה להתקדם — לא רק מבחינה מחשבתית אלא גם מבחינת הטכניקות והידע המדעי שלנו — ותודות לכך פיתחנו טיפולים חלופיים לעירויי דם”‏.‏

בנוסף לסיוע מצד הסגל הרפואי,‏ היא זוקפת את הצלחתה גם לתמיכתם של אחיה לאמונה.‏ היא אומרת:‏ ”‏אני מעריכה מכל הלב את העזרה שקיבלתי מחברי ועדת הקישור עם בתי חולים ומקבוצת ביקור החולים.‏ ההקרבה העצמית שלהם והנכונות שלהם להיות זמינים בכל רגע,‏ למרות שיש להם משפחה ומחויבויות אחרות,‏ היא אוצר שאין שווה לו”‏.‏

אף שססיליה,‏ כיום בת 25,‏ סובלת מכאבים בלתי פוסקים ומרותקת לכיסא גלגלים,‏ היא ידועה בגישה החיובית שלה.‏ היא אפילו אומרת:‏ ”‏אני מאמינה שהחוויות הטראומטיות האלה עזרו לי לשפר את האישיות שלי ולפתח תכונות טובות”‏.‏

היא ממשיכה ומספרת:‏ ”‏אחרי אחד הניתוחים ביקר אותי חבר בוועדת הקישור עם בתי חולים.‏ הוא ציטט את משלי י׳:‏22 ואמר שברכת יהוה היא תעשיר,‏ ולא יהיה עימה כאב תמידי.‏ הפסוק הזה נחקק לנצח בשכלי ובליבי”‏.‏

ב־1 במאי 2019 קיבלה ססיליה ברכה מיוחדת:‏ היא התמנתה לחלוצה רגילה.‏ אין ספק שיהוה העניק נחמה וכוח לאחותנו היקרה.‏ בזכות כך מתאפשר לה לחלוק בשמחה את המסר המנחם שבדבר־אלוהים עם אחרים.‏

אנו בטוחים שיהוה ימשיך לנחם אותנו בכל צרותינו,‏ כפי שהוא ניחם את ססיליה (‏קורינתים ב׳.‏ א׳:‏4‏)‏.‏