עבור לתוכן

מי עולים לשמיים?‏

מי עולים לשמיים?‏

תשובת המקרא

אלוהים בוחר מספר מוגבל של משיחיים נאמנים אשר לאחר מותם יוקמו לתחייה בשמיים (‏פטרוס א’. א’:3, 4‏). לאחר בחירתם, הם חייבים להמשיך לדבוק באמונה ובאמות המידה המשיחיות על מנת לא לאבד את נחלתם השמימית (‏אפסים ה’:5;‏ פיליפים ג’:14-12‏).‏

מה יעשו מי שיעלו לשמיים?‏

הם יכהנו לצד ישוע כמלכים וכוהנים במשך 1,000 שנים (‏ההתגלות ה’:9, 10; כ’:6‏). הם יהיו ’השמיים החדשים’, או הממשלה השמימית, שתשלוט על ’הארץ החדשה’, כלומר החברה האנושית החדשה שתשכון בארץ. שליטים שמימיים אלה יעזרו לשקם את האנושות למעמד של צדקה, כפי שייעד אלוהים מלכתחילה (‏ישעיהו ס”ה:17;‏ פטרוס ב’. ג’:13‏).‏

כמה אנשים יוקמו לתחייה בשמיים?‏

המקרא מציין ש־144,000 יוקמו לתחייה בשמיים (‏ההתגלות ז’:4‏). בחזון המתואר בההתגלות י”ד:3-1‏, ראה השליח יוחנן את ”השה עומד על הר ציון ואתו מאה ארבעים וארבעה אלף”. בחזון זה מסמל ”השה” את ישוע לאחר תחייתו (‏יוחנן א’:29;‏ פטרוס א’. א’:19‏). ”הר ציון” מסמל את מעמדם הנעלה של ישוע ו־144,000 שותפיו למלכות בשמיים (‏תהלים ב’:6;‏ עברים י”ב:22‏).‏

‏’הקרואים והנבחרים’ למלוך עם ישוע במלכות מכונים ”עדר קטן” (‏ההתגלות י”ז:14;‏ לוקס י”ב:32‏). הדבר מצביע על כך שהם יהיו מעטים בהשוואה לסך כל כבשיו של ישוע (‏יוחנן י’:16‏).‏

תפיסות מוטעות לגבי מי שיעלו לשמיים

תפיסה מוטעית: כל האנשים הטובים עולים לשמיים.‏

עובדה: אלוהים מבטיח חיי נצח עלי אדמות לרוב האנשים הטובים (‏תהלים ל”ז:11,‏ 29,‏ 34‏).‏

  • ישוע אמר: ”איש לא עלה לשמיים” (‏יוחנן ג’:13‏). בכך הראה שאנשים טובים שמתו לפניו, כגון אברהם, משה, איוב ודוד לא עלו לשמיים (‏מעשי השליחים ב’:29,‏ 34‏). עם זאת, הייתה להם התקווה לשוב לחיות על פני כדור הארץ (‏איוב י”ד:15-13‏).‏

  • התחייה השמימית מכונה ה”תחייה הראשונה” (‏ההתגלות כ’:6‏). הדבר מלמד שתהיה תחייה נוספת. תהיה זו תחייה ארצית.‏

  • המקרא מלמד שתחת שלטון מלכות אלוהים ”המוות לא יהיה עוד” (‏ההתגלות כ”א:3, 4‏). הבטחה זו מתייחסת בהכרח לכדור הארץ, הואיל והמוות מעולם לא התקיים בשמיים.‏

תפיסה מוטעית: כל אדם בוחר אם לחיות בשמיים או בארץ.‏

עובדה: אלוהים קובע אילו משיחיים נאמנים יקבלו ”את הפרס — הקריאה של מעלה”, כלומר התקווה לחיות בשמיים (‏פיליפים ג’:14‏). לרצונות או לשאיפות של הפרט אין כל משקל בנושא (‏מתי כ’:23-20‏).‏

תפיסה מוטעית: התקווה לחיות לנצח עלי אדמות פחותת ערך, והיא ניתנת רק למי שאינם ראויים לעלות לשמיים.‏

עובדה: אלוהים מכנה את מי שיזכו לחיות לנצח עלי אדמות ”עמי”, ”בחיריי” ו”ברוכי יהוה” (‏ישעיהו ס”ה:23-21‏). תיפול בחלקם הזכות להגשים את מטרתו המקורית של אלוהים עבור האנושות – הם יהיו מושלמים ויחיו לנצח בגן עדן עלי אדמות (‏בראשית א’:28;‏ תהלים קט”ו:16;‏ ישעיהו מ”ה:18‏).‏

תפיסה מוטעית: המספר 144,000 המוזכר בההתגלות הוא מספר סמלי, ואין להתייחס אליו פשוטו כמשמעו.‏

עובדה: אומנם ספר ההתגלות כולל מספרים סמליים, אך חלק מהמספרים ממשיים. לדוגמה, בספר מוזכרים ”שנים עשר שמותיהם של שנים עשר שליחי השה” (‏ההתגלות כ”א:14‏). תן דעתך להוכחות המצביעות על כך שגם למספר 144,000 יש להתייחס פשוטו כמשמעו.‏

ההתגלות ז’:4 מונה ”את מספר החתומים [מי שקיבלו אישור לחיות בשמיים], מאה ארבעים וארבעה אלף”. בהקשר המיידי של הפסוק מוזכרת קבוצה שנייה השונה בתכלית: ”המון רב, אשר איש לא יכול היה למנותו”. אנשי ’ההמון הרב’ זוכים גם הם לישועה מאלוהים (‏ההתגלות ז’:9, 10‏). אילו המספר 144,000 היה סמלי בלבד ומתייחס לקבוצה ללא מספר מוגדר, הניגוד בין שתי הקבוצות היה מאבד כל משמעות.‏ *

בנוסף, ה־144,000 מתוארים כמי ש”נקנו מקרב בני האדם כביכורים” (‏ההתגלות י”ד:4‏). הביטוי ”ביכורים” מתייחס למדגם מייצג קטן. הוא מיטיב לתאר את מי שימלכו בשמיים עם המשיח על מספר בלתי מוגדר של נתינים ארציים (‏ההתגלות ה’:10‏).‏

^ ס' 21 באופן דומה, פרופסור רוברט ל. תומאס, כתב בהתייחסו למספר 144,000 המוזכר בההתגלות ז’:4‏: ”זהו מספר מוגדר בניגוד למספר כללי שמופיע בפרק ז’:9. אם נייחס לו משמעות סמלית, לא ניתן יהיה לייחס משמעות מילולית לשום מספר אחר בספר” (474 Revelation 1-7: An Exegetical Commentary, page).‏