עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עדי־יהוה

עברית

חוויות סף מוות — על מה הן לא מעידות?‏

חוויות סף מוות — על מה הן לא מעידות?‏

תשובת המקרא

הרבה אנשים שהגיעו לסף המוות מספרים על הרגשת התנתקות מהגוף או שהם ראו אור בהיר או מקום יפהפה. ’יש המחשיבים חוויה זו להצצה נדירה אל תחום קיומי אחר’, נאמר בספר זיכרונות מן המוות ‏(Recollections of Death). המקרא אומנם אינו מזכיר חוויות סף מוות, אך הוא כן מסביר אמת יסודית המוכיחה שחוויות כאלה אינן חזיונות של העולם הבא.‏

המתים אינם מודעים למאומה.‏

המקרא אומר שהמתים ”אינם יודעים מאומה” (‏קהלת ט’:5‏). כשאנו מתים אנחנו לא עוברים למישור קיומי או תודעתי אחר, אלא פשוט חדלים להתקיים. האמונה שיש לנו נפש בת אלמוות שממשיכה לחיות לאחר מות הגוף אינה מבוססת על המקרא (‏יחזקאל י”ח:4‏). מכאן שלא ייתכן שזיכרונות כלשהם מחוויות סף מוות מהוות הצצה לגן עדן, לגיהינום או לעולם הבא.‏

מה אמר אלעזר על העולם הבא?‏

המקרא מספר על מקרה של אדם שחווה את המוות וחזר לחיים: אלעזר היה מת במשך ארבעה ימים ולאחר מכן הוקם לתחייה על־ידי ישוע (‏יוחנן י”א:44-38‏). אילו עבר אלעזר בצורה כלשהי לעולם הבא, היה זה אכזרי מצד ישוע להקים אותו לתחייה עלי אדמות. אולם המקרא אינו מציין שאלעזר סיפר משהו על העולם הבא. אילו חווה אלעזר משהו הקשור לעולם הבא הוא ללא ספק היה מדבר על כך. מעניין לציין שישוע השווה את מותו של אלעזר לשינה, ובזאת הראה שבמותו אלעזר כבר לא היה מודע למאומה (‏יוחנן י”א:14-11‏).‏