עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עדי־יהוה

עברית

מה מלמדת הכרונולוגיה המקראית לגבי שנת 1914?‏

מה מלמדת הכרונולוגיה המקראית לגבי שנת 1914?‏

תשובת המקרא

לפי הכרונולוגיה המקראית, מלכות אלוהים נוסדה בשמיים ב־1914. אנו לומדים זאת מנבואה שנכתבה בפרק ד’ בספר דניאל‏.‏

סקירה כללית של הנבואה. אלוהים גרם לנבוכדנצר מלך בבל לחלום חלום נבואי על עץ עצום ממדים שנכרת. גדם העץ לא הורשה לצמוח שוב אלא לאחר ”שבעה עידנים” (‏דניאל ג’:31; ד’:13-7‏).‏

התגשמותה הראשונית של הנבואה. העץ הגדול סימל את המלך נבוכדנצר עצמו (‏דניאל ד’:19-17‏). הוא ’נכרת’ באופן סמלי כאשר איבד זמנית את שפיותו ואת מלכותו למשך שבע שנים (‏דניאל ד’:22‏). כאשר השיב לו אלוהים את שפיותו, עלה שוב נבוכדנצר על כס מלכותו והכיר בשלטון אלוהים (‏דניאל ד’:33-31‏).‏

הוכחה שיש לנבואה התגשמות גדולה יותר. כל מטרתה של הנבואה הייתה ”למען יֵדע כל חי כי שולט האל העליון בממלכת בני־האדם. לאשר יחפוץ יתננה ואת השפל באנשים יקים עליה” (‏דניאל ד’:14‏). האם אלוהים רצה לתת בסופו של דבר שלטון זה לנבוכדנצר הגאוותן? לא; לפני כן נתן לו אלוהים חלום נבואי אשר הראה כי לא הוא ולא שליט פוליטי אחר ימלא תפקיד זה. במקום זאת, אלוהים עצמו ”יקים... מלכות שלא תחרב לעולם” (‏דניאל ב’:44-31‏).‏

קודם לכן הקים אלוהים מלכות שייצגה את שלטונו עלי אדמות: עם ישראל הקדום. אלוהים הרשה שמלכות זו תחרב מפני ששליטיה חדלו לשמור לו אמונים. אך הוא ניבא שהוא ימסור את השלטון לידי זה ”אשר לו המשפט”, הזכות החוקית להחזיק במלוכה (‏יחזקאל כ”א:32-30‏). המקרא מזהה את ישוע המשיח כמי שהוסמך חוקית לקבל לידיו מלכות נצחית זו (‏לוקס א’:33-30‏). להבדיל מנבוכדנצר, ישוע אכן ”שפל רוח”, וזאת בהתאם למה שנובא (‏מתי י”א:29‏).‏

מה מסמל העץ שבדניאל פרק ד’‏‏?‏

עצים במקרא מסמלים לעיתים שלטונות (‏יחזקאל י”ז:24-22; ל”א:5-2‏). בהתגשמות הגדולה יותר של דניאל פרק ד’‏ מסמל העץ האדיר את שלטון אלוהים.‏

מהי משמעות כריתת העץ? כריתת העץ סימלה קטיעה בשלטונו של נבוכדנצר, ולפיכך היא גם סימלה קטיעה של שלטון אלוהים עלי אדמות לזמן מה. הדבר אירע כאשר החריב נבוכדנצר את ירושלים, העיר שבה ישבו מלכי ישראל על ”כיסא יהוה” כנציגי אלוהים (‏דברי הימים א’. כ”ט:23‏).‏

מהי משמעותם של ’שבעת העידנים’?‏

‏’שבעת העידנים’ הם התקופה שבמהלכה הרשה אלוהים לאומות לשלוט בעולם ללא התערבות מצד מלכות כלשהי מטעמו. ’שבעת העידנים’ החלו, לפי הכרונולוגיה המקראית, באוקטובר 607 לפה”ס, כאשר נחרבה ירושלים בידי הבבלים * (‏מלכים ב’. כ”ה:1,‏ 10-8‏).‏

מה אורכם של ’שבעת העידנים’? לא ייתכן שמדובר בשבע שנים בלבד, כפי שהיה נכון לגבי נבוכדנצר. ישוע הצביע על התשובה באומרו ש”ירושלים [המסמלת את שלטון אלוהים] תירמס על־ידי הגויים עד אשר יימלאו עתות הגויים” (‏לוקס כ”א:24‏). ”עתות הגויים” — התקופה שבמהלכה הרשה אלוהים ששלטונו ’יירמס על־ידי הגויים’ — מקבילות ל’שבעת העידנים’ שבדניאל פרק ד’‏‏. מכאן ש’שבעת העידנים’ היו עדיין בעיצומם כאשר היה ישוע עלי אדמות.‏

המקרא עוזר לנו לחשב את אורכם של אותם ”שבעה עידנים” נבואיים. נאמר בו ששלושה ”מועדים” וחצי שווים ל־1,260 יום. לכן ”שבעה עידנים”, או מועדים, הם 1,260 כפול שתיים, כלומר 2,520 יום (‏ההתגלות י”ב:6,‏ 14‏). אם נחיל על מקרה זה את הכלל הנבואי ”יום לשנה”, אזי 2,520 הימים יהיו שווים ל־2,520 שנה. לפיכך ’שבעת העידנים’, או 2,520 השנים, הסתיימו באוקטובר 1914 (‏במדבר י”ד:34;‏ יחזקאל ד’:6‏).‏

^ ס' 12 לראיות מפורטות לכך שירושלים נחרבה בשנת 607 לפה”ס, ראה המאמרים ”מתי נחרבה ירושלים הקדומה? — חלק א’” בהוצאת המצפה מ־1 בינואר 2012, עמודים 24-29, ו”מתי נחרבה ירושלים הקדומה? — חלק ב’” בהוצאת המצפה מ־1 באפריל 2012, עמודים 22-28.‏