עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עדי־יהוה

עברית

צעירים שואלים

איך אני יכול להתמודד עם טרגדיה?‏

איך אני יכול להתמודד עם טרגדיה?‏

טרגדיות יכולות לקרות לכל אדם. ”לא לקלים המרוץ, ולא לגיבורים המלחמה”, אומר המקרא, כלומר לא תמיד המהירים מנצחים במרוץ ולא תמיד הגיבורים מנצחים במלחמה. ”עת ופגע יקרה את כולם” (‏קהלת ט’:11‏). וזה נכון גם לגבי צעירים שקרו להם טרגדיות. כיצד הם מתמודדים עם המצב? שים לב לשתי דוגמאות.‏

 רבקה

הוריי התגרשו כשהייתי בת 14.‏

אמרתי לעצמי שזה לא באמת קורה ושאבא רק צריך קצת זמן להיות עם עצמו. הוא אהב את אמא — אז למה שיעזוב אותה? למה שיעזוב אותי?‏

היה לי קשה לדבר עם אחרים על מה שקורה. לא רציתי לחשוב על זה. כעסתי, למרות שבתקופה ההיא לא הבנתי את זה. התחילו לי בעיות חרדה ובעיות שינה.‏

כשהייתי בת 19 מתה אמי מסרטן. היא הייתה החברה הכי טובה שלי.‏

כמה שגירושי הוריי זעזעו אותי, מותה של אמי היה הרסני לגמרי. עדיין לא התגברתי על זה. היום קשה לי עוד יותר להירדם, ואני עדיין סובלת מחרדות.‏

יחד עם זאת, ראיתי שיש כמה דברים שיכולים לעזור. לדוגמה, במשלי י”ח:1 מזהיר אותנו המקרא שלא נתבודד, אז אני משתדלת ליישם את העצה הזאת.‏

חוץ מזה, כעדת־יהוה, אני מנסה לקרוא את הפרסומים המעודדים שלנו שמבוססים על המקרא. אחד הספרים שעזרו לי כשהוריי התגרשו היה צעירים שואלים... תשובות מעשיות. במיוחד אני זוכרת שקראתי בכרך השני את הפרק ”האם אני יכול להיות מאושר במשפחה חד־הורית?”‏

אחד הקטעים האהובים עליי שעוזרים לי להתמודד עם החרדות שלי הוא מתי ו’:34-25‏. בפסוק 27 ישוע שאל: ”מי מכם בדאגתו יכול להוסיף ולוּ אמה * אחת לשנות חייו?”‏

דברים רעים יקרו לכולנו, אבל למדתי מדוגמתה של אמי שחשוב איך אנחנו מתמודדים עם הקשיים. היא עברה הרבה — גירושין ואחר כך מחלה סופנית — אבל לאורך כל הדרך היא שמרה על גישה חיובית, ואמונתה באלוהים נשארה חזקה עד הסוף. לעולם לא אשכח את מה שהיא לימדה אותי על יהוה.‏

נקודה למחשבה: אם תקרא את המקרא ופרסומים המבוססים על המקרא‏, איך זה יעזור לך להתמודד עם טרגדיה? ‏(‏תהלים צ”ד:19‏).‏

 קורדל

כשהייתי בן 17 ראיתי את אבי נושם את נשימתו האחרונה. מותו היה הדבר הכי גרוע שקרה לי בחיים. הייתי הרוס.‏

לא האמנתי שהוא מת ושזה אבא שלי מתחת לסדינים שכיסו את גופתו. אמרתי לעצמי, ’הוא יתעורר מחר’. הרגשתי ריקנות והייתי אבוד.‏

משפחתי ואני עדי־יהוה, והקהילה שלנו העניקה לנו תמיכה אדירה אחרי מותו של אבי. הם סיפקו לנו אוכל, הביעו נכונות להישאר אתנו ולא עזבו אותנו — לא רק לזמן קצר אלא לטווח ארוך. התמיכה מצדם הוכיחה לי שעדי־יהוה הם משיחיים אמיתיים (‏יוחנן י”ג:35‏).‏

אחד הדברים שעודדו אותי מאוד הוא הכתוב בקורינתים ב’. ד’:17, 18‏. שם נאמר: ”צרתנו אומנם רגעית וקלה, אך היא מצמיחה לנו כבוד נעלה ההולך וגובר ואשר יישאר לעולמים; ובתוך כך אנו מתמקדים לא בדברים הנראים אלא בבלתי נראים; שכן הדברים הנראים הם זמניים, אך הבלתי נראים — נצחיים”.‏

הפסוק האחרון השפיע עליי מאוד. הסבל של אבי היה זמני, אבל מה שאלוהים מבטיח לעתיד הוא נצחי. מותו של אבי גרם לי לחשוב על איך אני חי את חיי ולשנות את מטרותיי בחיים.‏

נקודה למחשבה: כיצד יכולה טרגדיה אישית לעזור לך לבחון מחדש את מטרותיך בחיים? ‏(‏יוחנן א’. ב’:17‏).‏

^ ס' 14 אמה היא מידת אורך של כ־45 סנטימטר.‏

למד עוד

מה באמת מלמד המקרא?‏

תקווה אמיתית ליקיריך שנפטרו

האם איבדת את אחד מיקיריך? האם יש סיכוי שתראה אותו שוב? ראה מה מלמד המקרא לגבי תחיית המתים.‏